בקיץ האחרון יצאה המועצה הבינלאומית למוזיאונים (ICOM) בהגדרה חדשה ושנויה במחלוקת למוזיאונים במאה ה-21 כ”מרחבים דמוקרטיים, מכילים ורב-קוליים לדיאלוג ביקורתי שמטרתם “לתרום לכבוד האדם ולצדק חברתי, לשוויון גלובלי ולשמירה על הפלנטה”. 

ההגדרה המחודשת זכתה לביקורות נוקבות, ורבים האשימו את המועצה בכניעה לתקינות פוליטית והתפלפלות מילולית מיותרת. אבל למרות הביקורת, נדמה שכל מי שמכיר את סצנת המוזיאונים בישראל ובעולם יכול להסכים שמוסד המוזיאון, ואיתו גם ההגדרה של מהו מוזיאון, עובר טלטלה גדולה. 

המפגש יחל בסקירה של עורכת התכנית, סוזן לנדאו, שתבדוק במבט ביקורתי, בין השאר, מהו החזון של מוזיאונים (ואלו העומדים בראשם) כיום, מהן המשימות, הדילמות או ההגדרות המחודשות שלהם אל מול תפקידם ההיסטורי, מה האתגרים העומדים בפניהם לקראת אמצע המאה ה-21 והלאה, והאם מוזיאון הוא רק מוסד לשימור או גם צורת בילוי.

בחלקו השני של המפגש נבחן case study מקומי: מוזיאון תל אביב לאמנות ושיחה ראשונה מסוגה בין מנהלת המוזיאון בהווה, טניה כהן עוזיאלי, לבין סוזן לנדאו, מנהלת המוזיאון לשעבר. בפאנל נתרכז בשאלות החזון, האתגרים והמשימות של מוזיאון תל אביב לאמנות ועל האופי השונה שכל אחת יצקה לתפקיד: מה המדיניות ביחס לתערוכות ואוספים? איך המוזיאון משתלב בחיי התרבות התוססים של העיר? מהו תפקידו החינוכי של מוזיאון, ואיך הוא מתמודד עם קהל חדש בעל אופי שונה מזה של תקופות קודמות?