באמצע חודש מרץ פגשנו את יועצת האמנות ומייסדת סוכנות האמנים Fireflies Project, ורד גדיש, במסגרת שיתוף פעולה ראשון בין ווקטוק לבין חברת פיוניר ניהול הון. המפגש חיבר בין עולם ההשקעות הפיננסיות לבין עולם האמנות – חיבורים ש-WalkTalk  חורטת על דגלה לקדם, להרחיב וליזום גם בשנה הקרובה.

ורד גדיש משיבה על 3 שאלות שהועלו באירוע (״למה זו אמנות?״) שעסק בפורמטים אמנותיים חדשניים כמו מיצג, מיצב ו-NFT

---

Q1

האם אפשר לרכוש עבודות פרפורמנס? איך רוכשים יצירה שאי אפשר לתלות בסלון?  

ורד גדיש: כן, בהחלט ניתן לרכוש עבודת פרפורמנס (מיצג) בכמה דרכים: 

• אפשר לרכוש את התיעוד שלו — צילומים או אביזרים (props) ששימשו את הפרפורמר במהלך המיצג כמו תלבושת ואובייקטים מיוחדים.
• ניתן לרכוש את המיצג עצמו באמצעות תעודת מקוריות שמאפשרת את מימוש המיצג על פי תנאים וחוקים שהוכתבו על ידי האמן. במקרה כזה, נרכש “הקונספט”, הרעיון למימוש חוזר, בין אם זה במסגרת ביתית, בחלל אמנות או במוזיאון. 

מכירת צילומים או אביזרים מהמיצג, כמו שנעשה אצל האמנית מרינה אברמוביץ’, כשצילומים המתעדים מיצגים שלה נמכרו בעשרות עד מאות אלפי דולרים בבתי המכירות או על ידי הגלריות שלה, והם עומדים בזכות עצמם כיצירות אמנות.

בשנת 2019 מרינה אברמוביץ’ יצרה עבודה פרפורמטיבית שנועדה מראש לרכישה בשם ״The Life״. היא נמכרה בבית המכירות כריסטיס בלונדון בקרוב ל-300,000 ליש”ט. העבודה כוללת ערכה עם משקפות MIXED REALITY מיוחדות, כשבמשך 19 דקות מתקיימת אינטראקציה אישית, אינטימית בין מרכיב המשקפיים אליה, באופן נטול זמן ומקום. העבודה הוכנה על ידי שימוש ב- 32 מצלמות מיוחדות. 

הנושא של רכישת אמנות מיצג או כל פורמט אמנות ארעי ותלוי ומקום מעורר שאלות רבות – גם בעולם האמנות וגם בעולם ההשקעות. זהו אחד הנושאים הבוערים בעולם האמנות העכשווי, ונשמח לצלול לתוכו עם ורד גדיש בפעילויות נוספות של ווקטוק בהמשך.

---

Q2

מה דעתך על השיגעון הפיננסי החדש, מכירת אמנות ה-*NFT  במיליוני דולרים, ולמה כולם מדברים על זה עכשיו?

המכירה המרעישה של עבודה דיגיטלית בטכנולוגיה NFT שהתרחשה לאחרונה בעבור 70 מיליון דולר והטירוף סביבה קשורים בכמה עניינים מרתקים ועכשוויים, שמעניין יהיה לעקוב אחריהם ולראות כיצד יתפתחו. מאז הוובינר ועד עכשיו, בשבועיים האחרונים בלבד צצו עיסקאות נוספות. והנה ממש עכשיו הכריז דמיאן הירסט שהוא משיק מכירת כמות גדולה של יצירות דרך פלטפורמת NFT חדשה בשם Palm.

היצירה ”כל יום: 5,000 הימים הראשונים” שנמכרה כאמור בכריסטיס נעשתה בטכנולוגיה דיגיטלית מתקדמת ומוצפנת, ואף שולמה במטבע מוצפן. אופן התצוגה העתידית שלה (כפי שמבשר הבעלים החדש שלה) יעשה גם בממד וירטואלי, שנצפה שיהיה מוצפן אף הוא. בחודשים האחרונים התרחשו מספר מכירות של יצירות נוספות באותה הטכנולוגיה, אך לא בסדר הגודל האמור, ויתכן שהן שימושו קרקע לאותו אירוע מסעיר.

העבודה מעלה שאלות מעניינות מבחינה רעיונית, שכן יש בה אלמנטים מושגיים. רוכשי העבודה, קרן קריפטו שיושבת בסינגפור, נשאלו על ידי מגזין האמנות ArtNet מדוע רכשו את העבודה. הם השיבו כי הם רואים בה איקונית עבור הדור הדיגיטלי שלהם, אך לא כי נעשתה בטכנולוגיה דיגיטלית או בהצפנה של NFT, אלא כי היא מייצגת זמן דחוס, וזמן הוא הדבר היחידי שאי אפשר לפרוץ בעבודה דיגיטלית. בשעה שאפשר להפיץ הלאה מיומנות מסוימת או שטכנולוגיה יכולה לצאת מכלל שימוש – זמן הוא דבר שלא ניתן לפרוץ, והעבודה המדוברת שנרכשה מתעדת 13 שנים. 

אם מדובר על מושג הזמן שהוא כאן ועכשיו, לא מוצפן ולא מקודד, מעניין לחשוב על האמנית מרינה אברמוביץ’, שמושג הזמן במייצגים המטלטלים שלה הוא מוטיב מרכזי. דרך העוצמה והחוויה שלהם לייב באופן פיסי ומוחשי היא גורמת לנו לשיבוש תפיסת הזמן, לאובדן תחושת הזמן. מושג הזמן כאמור מוזכר גם כאן ב”5,000 הימים הראשונים” – בכותרת, בתוכן ובטכנולוגיה הדיגיטלית המתקדמת ביותר, אך נטולת מגע אנושי. דבר נוסף שחשוב להתייחס במכירה הוא הקהילתיות. אופן מכירת העבודה נעשה באמצעות פעילות המונית. החל ממכירת העבודה בבית מכירות פומביות (ולא בגלריה או אצל האמן כמקובל עם עבודה חדשה), דרך הכרזת מועד הפתיחה שתועד רבות, דרך ניהול המכירה LIVE כשמחיר הפתיחה הסתכם בכמה עשרות דולרים, עם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות אחר האמן, ועם כמות אדירה של שיתופים, פורומים, דעות וכיסוי חדשותי ענף. כל המרכיבים האלה מעידים על אופי העבודה, הקהילתיות והשיתופיות שנדרשים בכדי “להפעיל” את המכניזם הזה, לעורר הדים ותשומת לב. 

---

Q3

• 

• 

בהרצאה שלך הצגת את המכירה של “הבננה” של האמן מאוריציו קטלן בסך של 120 אלף דולר. איך את מסבירה את המכירה הזו?

ראשית מאוריציו קטלן אמן ידוע ומוערך וככזה עם קהל נאמן של לקוחות ואספנים. הוא עובד מזה קרוב לשלושה עשורים עם אחת מהגלריות החזקות בעולם, הגלריה הצרפתית Perrotin  .

קטלן יצר את “הקומיקאי” (שם העבודה של הבננה המדוברת) במהדורה של 3 עותקים במיוחד עבור ביתן היריד של הגלריה.  החשיפה, ההד התקשורתי, הדעות הנחרצות בעד ונגד ומבול השיתופיות שהעבודה זכתה לה במהלך היריד עם ‘התוכנית’ שלוותה לה (וזאת עוד מבלי שדיברנו על האובייקט היום יומי שמודבק ושסביבו מתרחש מייצג מתועד ומתוזמר שבו קומיקאי איטלקי מסיים את חיי העבודה באכילת הבננה ) – הביאה את קטלן להיות שם מוכר בקרב קהלים מעבר לעולם האמנות. בעצם הנגישות של העבודה (הבננה הפשוטה וההצבה שלה עם מסקינטייפ) לצד “ההשמדה” החוזרת שלה בכל פעם מחדש – יוצרים אלמנט משחקי, קומי, ציני שניתן לבצע בכל פעם מחדש. המעורבות של בעל העבודה בעבודה עצמה, והמיידיות מעקרים את האקסקלוסיביות ודנים בערך העבודה, או ברעיון הערך.

עותק ראשון של העבודה נרכש על ידי בעלת החנות הפריסאית הידועה לשעבר, COLLETTE ועותק שני על ידי צמד אספנים שהגיבו לשיח הער שהתנהל על העבודה וראו בה סמל איקוני שיהיה בעל משמעות רבה בעתיד. 

לעבודה יש ערך בוויקיפדה ומעניין לגלות שבתחילת 2021 התפרסמו צבעי השנה של מניפת הצבעים הידועה PANTONE ובין הצבעים שנמצאים “צהוב שמשי” ו”אפור מעושן” שדומים לצבעים של העבודה של קטלן. 

---

Connect

אני בתחום האמנות מעל 20 שנה, עוסקת בייעוץ אמנות עם גורמים פרטיים ועסקיים, עובדת עם אמנים, מוזיאונים, אספנים, ואוהבי אמנות. הקמתי בשותפות לפני 13 שנה עמותה בשם Outset Contemporary Art Fund   שתומכת בפרויקטים של אמנים במוזיאונים. לפני כשנה וחצי ייסדתי את סוכנות האמנים Fireflies Project. אשמח להכיר אתכם ולענות על כל שאלה.

• 

• 

למה צריך ייעוץ אמנותי?

ייעוץ אמנות הוא ליווי, חשיפה ועזרה במהלך של רכישת אמנות, שיכולה להיות עבור הסלון בבית החדש, למשרד שזה עתה הוקם, למלון שעומד להיפתח, לאספנים שרוצים להכיר אמנות מעניינת, לגורם מסחרי שמחפש לעשות שת”פ עם אמן או לאנשים שזהו הצעד הראשון שלהם בעולם של רכישות והשקעות באמנות.

יועצי האמנות מכירים אמנות על בוריה,  מעודכנים בשדה המקומי והבינלאומי ויכולים לתווך את התחום המורכב והמרתק הזה לאנשים שלא בתחום ושמוצאים לפעמים את האמנות פחות נגישה או אליטיסטית.

אמנות עכשווית אמנם נעשית “עכשיו”, אבל פעמים רבות היא דורשת תיווך או הסבר. יועצי האמנות הם מעין מורה הנבוכים. הם ממפים את השדה ללקוחות, דנים איתם על תקציב, מיקום, מטרה ולבסוף מדייקים את הטעם והצורך של הלקוחות. בסופו של דבר הבחירות שמתקבלות הן על ידי הלקוחות עצמם שכן הם אלה שיחיו עם העבודה. בעבודה שלי, אני עוזרת ללקוחות להבין לא רק אם הם “כן אוהבים”, “לא אוהבים” עבודה אלא “למה הם כן” או “לא הם לא” אוהבים אותה. אני מעוררת את התשובה ל -“למה” ומעודדת דרכה ללמוד את חווית האמנות ומה היא מעוררת, מעבר למיידיות האסתטית והחוויה הראשונה. אמנות טובה בכל צורה ובכל מקום שהיא מוצבת נכון, “עובדת” ומייצרת לנו חוויות שמשתנות במשך היום, השנה, החיים, ומעוררת מחשבה ועניין.

לפרטים נוספים:
ורד גדיש, נייד 0544-617787
vered@fireflies-project.com

שלוש תחנות במסע חוויתי נדיר עם האמנית המוערכת מאיה אטון:

2 הפקות בלבד: שישי 11:30-09:30
 30 באפריל / ההרשמה מלאה  
 7 במאי / נותר מקום אחרון
כל מפגש מוגבל ל־18 משתתפים בלבד (בעלי תו ירוק) 

להרשמה לסיור או לרשימת המתנה יש לפנות לדפנה איש-הורביץ
054-8020309
או במייל dafna@walktalk.co.il

---

Watch: מי את מאיה אטון?

1.

תחנה ראשונה היא ביקור בתערוכת היחיד של אטון, ״הרים סולאריים ולבבות שבורים״, עליה עמלה קרוב לשנתיים. זו תערוכת היחיד הראשונה של אמנית ישראלית בחלל האמנות ‘מגזין III יפו’, הלווין הישראלי של ‘מגזין  III’ – מוזיאון נודע לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה. כרמית גלילי, אוצרת התערוכה והמנהלת של מגזין III יפו, ומאיה, יארחו אותנו (טרם פתיחת הדלתות לקהל הרחב) וישוחחו על התערוכה, על תהליך העבודה המשותף, על הסיבות לכך שמאיה נבחרה להיות האמנית הישראלית הראשונה שמציגה בחלל ועל הקשר לאוסף האמנות של המוזיאון הפרטי.

“׳הרים סולאריים ולבבות שבורים׳ היא תערוכה יפהפייה, ואין זה דבר של מה בכך. בטח ובטח כשהיופי בה אינו רגעי, מקרי, אנקדוטלי, אלא מקיף. זה לא מפליא כשעוקבים אחר הקריירה המצטברת של מאיה אטון״ (גלעד מלצר, ״הארץ״)

---

2.

תחנה שניה עוסקת במעבר, בדרך מחלל הגלריה, הקובייה הלבנה, אל הסטודיו המיוחד של האמנית בבית הסקוטי לשעבר. הצעידה בין הנקודות תעשה דרך ההתבוננות והעיניים של מאיה, המחשבות והחוויות שלה. היא תדריך אותנו במסע אל תוך עולמה – חוויה ייחודית של התבוננות והקשבה. 

זהו מסע אודיו ויזואלי שנתפר עבור ווקטוק בהדרכת האמנית בליווי אוזניות אלחוטיות חד פעמיות.

• 

• 

---

3.

תחנה שלישית ואחרונה: הסטודיו הנפלא של מאיה ממוקם בבניין יוצא דופן, ‘הבית הסקוטי’ לשעבר. בחלל הנטוש והמקסים שמשמש סטודיו למספר אמנים, מאיה פועלת בשנה האחרונה. 

אחרי שנתכבד בכיבוד קל וביין תשוחח ורד גדיש (מייסדת Fireflies Project) עם אטון על עבודתה – ריטואלים בחיי היום יום שמתקבצים לפעילות אמנותית מיוחדת במינה – ועל פרויקטים קודמים שלה. בסטודיו נוכל להתרשם מגוף עבודות נוסף ומקיף של האמנית וכן תתאפשר רכישה של ספרי האמנית, יומן האמנית “2018”, עבודות רישומים, תחריט והדפסי משי במגוון מחירים. הנחה תינתן למשתתפי WalkTalk.

---

• 

• 

• 

• 

• 

---

2 הפקות בלבד: שישי 11:30-09:30
 30 באפריל / ההרשמה מלאה  
 7 במאי / נותר מקום אחרון
כל מפגש מוגבל ל־18 משתתפים בלבד (בעלי תו ירוק) 

להרשמה לסיור או לרשימת המתנה יש לפנות לדפנה איש-הורביץ
054-8020309
או במייל dafna@walktalk.co.il

עלות: 280 ש״ח למשתתף

מיכל חלבין תחשוף את קהל סדרת אובססוריז 2 לתהליך העבודה שלה בעשיית סדרות אישיות. היא תספר מהם המרכיבים שהיא משתמשת בהם ליצירת הדימוי ומהם מקורות ההשראה שלה.
חלבין תשתף אותנו גם בסדרות המסחריות בהם עבדה עם מעצב אופנה מהמובילים בתחום שהתאהב ביצירותיה.

מיכל חלבין מצלמת בקביעות למגזינים המובילים בעולם, דוגמת הניו יורק טיימס, ניו יורקר, לה מונד ועוד ובין לקוחותיה המסחריים נמצאים שידורי קשת, אלנבי בית קונספטים, סמסונג, חוות רונית, אבסולוט ובית האופנה Dior. עבודות אחרונות פורסמו ב :ArtForum  American Photo, NY Times Magazine   NY Arts Magazine , PDN Magazine , The New Yorker, Vogue Italy.

הרצאתה של ד”ר לי-בת נלסון
הדפסת תלת ממד פותחת אפשרויות שלא היו קיימות קודם בעיצוב בכלל ובאופנה בפרט. הטכנולוגיה נותנת דרור ליצירתיות של המעצב ומאפשרת התאמה אישית של כל פריט ופריט לצרכן הספציפי. מאידך גיסא, לעיתים הקלות (הבלתי נסבלת?) של פרטים ועיצובים סבוכים מושכת את המעצב לעומס רק כי אפשר (ובקלות).

איך אפשר להשתמש בטכנולוגיה בשרות האסתטיקה, הפונקציונליות וגם המסר של הפריט והמעצב מבלי להיגרר למצות את הווירטואוזיות שלו? בהרצאה זו נראה איך הדפסת תלת ממד משרתת את עולם האופנה החל מעיצובים קלאסיים ועד יצירות עכשוויות פורצות דרך וננסה לענות על השאלה האם הטכנולוגיה משנה בהכרח את האמירה.

הרצאתה של מעצבת האופנה דנית פלג:
“איך הדפסתי בגדים בתלת-מימד מהבית?”
בגדים שניתנים להורדה ולהדפסה, עשויים להגיע לארון שלנו מוקדם משחשבנו. מה שהתחיל כפרויקט הגמר של מעצבת האופנה דנית פלג, הפך לקולקציה של עיצובים שהודפסו במדפסות תלת מימד ביתיות, בעלי כוח וגמישות ללבוש יומיומי. “אופנה היא דבר פיזי מאוד”, היא אומרת. “אני תוהה איך ייראה העולם שלנו כשהבגדים שלנו יהיו דיגיטליים”.

תפקידו של הבגד, מעבר לכיסוי הגוף במשחקים של גילוי והצנעה או הגנה מפני נזקי השמש ומזג האוויר, הוא בסימון ובהגדרת זהות הסובייקט העוטה אותו. חקר תולדות הלבוש והאופנה מוכיח את כוחו של בגד ביצירת נרטיב שהקשריו רחבים: תרבותיים, סוציולוגים, והיסטוריים, שמאפשרים לא רק פענוח זהות מגדרית ומינית של בעליו אלא מעניקים לנו מידע על מוצאו הגיאוגרפי, לאומיותו ועמדותיו הפוליטיות הודות לשפת הבגד והסמלים שהבגד עוטה עליו. הטקסטילים מעידים על היותו עירוני או כפרי, מתארים את עיסוקיו ואורחות חייו של הלובש, ואילו הסמלים שעל גבי הבגד יקלו בזיהוי ושיוכו המעמדי-חברתי ומצבו הכלכלי, כמו גם יתארו את עמדותיו ונטיותיו הפוליטיות. נושא ההרצאה יבחן מקרים מתוך ההיסטוריה המערבית שבהם הלבוש נטען בתכנים ומסרים פוליטיים-חברתיים בעיתות של שלום ובעיתות מלחמה. ההרצאה תתמקד בין היתר גם באופני הלבוש ברחוב הארצישראלי, שכייצור כלאיים בין הגלותי למקומי, מושפע מהזיקות ומהתמורות המתרחשים באופנה המערבית.

ענבל פינטו היא מהיוצרים הטוטליים הנדירים הנראים בתרבות בכלל ובמחול בפרט. רעיון היצירה-הכוללת נוסח בתחום האופרה במאה ה-19 ומעטים מאמצים אותו כיום. פינטו היא אשת אשכולות שניחנה ביכולות לגעת בכל אחד מהאספקטים של יצירות המחול בעלות הגוון הייחודי שהגיעה אליו בשיתוף עם אבשלום פולק.

ענבל פינטו בוחרת את המוזיקה, מעצבת את התפאורה ומעצבת תלבושות. נושא עיצוב תלבושות בתחום המחול קיבל עצמאות מסוימת וכן אופנות משלו, אך במקרה זה נוצר מרחב עשייה מקורי, עם כתב יד הנע ונד ובודק אפשרויות וביטויים ויזואליים שונים.

יצירותיה, לעיתים תיאטרליות לעיתים רזות ומונוכרומטיות, בונות דימויים מרתקים בתנועה. ניגע בכמה מהיצירות, נתבונן בקטעים נבחרים ונדון בשיח בין המרכיבים השונים של היצירה בדגש על עיצוב התלבושות.

ערב פתיחה חגיגי בחסות בית האופנה גדעון אוברזון

שרשרת פנינים, כובע, כפפות. חליפת שלושה חלקים. האם אלה בבחינת חפצים שקופים כשמדובר בסופרים? האם עלינו תמיד לראות מעבר להם?  מדוע לכל הרוחות וירג’ינה וולף היתה עסוקה  בכובעים והאם חליפות תפורות היטב כאלה שלבש פ. סקוט פיצ’גרלד אמורות להיות שקופות בעינינו, כאותו צבע לבן הנדמה כלא צבע? והאין זה, בסופו של דבר, טעם רע לעסוק בזוטות שכאלה?

הדיון יעסוק בהשתקפותם של בגדים ביצירות ספרותיות, בדמותם ותדמיתם של סופרים והמעברים החמקמקים בין בגדים כייצוג של זמן ומקום לבגדים כביטוי נפשי ובסופו של דבר לבוש ספרותי כייצוג של הגוף, הדבר שאין לחמוק ממנו אך אולי ניתן להתל בו לרגעים.