דבר עורכת התוכן נירית נלסון:

בחרנו להתחיל את הסדרה בהתבוננות באנשים שלרוב ספונים בחדר העבודה שלהם ופניהם לעבר הסיפור, השיר או התסריט. אך הם גם מיושבי ויושבות בתי קפה. וכאן נכנסת האופנה לתמונה. בבתי הקפה, בסלוני התרבות והאירועים תרבותיים אחרים. האופנה היא הצהרה מחד והיא תחום עניין חשוב עבור הדמויות שהם מפתחים בדמיונם עבור הדמויות שאותם הם בודים.

מאין מגיעה הבשורה של האופנה העכשווית? כיום, ניתן לדבר על סגנון או גישה פוסט-סובייטית.  במזרח אירופה מתפתחת תרבות שוליים ענפה המזוהה עם קוד לבוש בעל מילון ויזואלי מדויק, אשר חודרת גם אל מסלולי האופנה העילית. ערבוב של גבוה ונמוך: המותג עם המראה היומיומי הוא רק אחד ממאפייניה, אך אינו הבלעדי. מעצבי האופנה מנסחים שפה שאינה נהירה לכל מתבונן והפיענוח שלה טמון הן בהבנה של זרמי האופנה והן בתרבות מקומית.

הגישה “האינטר דיסציפלינרית” חדרה לתרבות המערבית כבר בשנות השישים אך הגישה הטוטאלית – של יצירת אמנות שמטפלת בכל פרט ופרט המרכיב אותה – מקורה ביוצרי אופרה ותיאטרון מראשית המאה ה-19. ניתן לראות את אותם יוצרים שמעמיקים בכל צד ומרכיב של היצירה גם היום. נתמקד ביוצרת מעולם המחול שהיא גם בוחרת המוזיקה, מעצבת התפאורה ומעצבת התלבושות. נושא עיצוב תלבושות בתחום המחול קיבל עצמאות מסוימת וכן אופנות משלו, אך במקרה זה נוצר מרחב עשייה מקורי, עם כתב יד הנע ונד ובודק אפשרויות וביטויים ויזואליים שונים. אלה מדגישים את  התמונות במחול הנח על משפטים פרומים או מופשטים ומצליח להעניק לנו חוויה פתוחה הגורמת לנו להרהר ביצירה עוד הרבה אחרי שצפינו בה.

מכאן הדרך לתאטרליות מוגזמת – קצרה. אם התחלנו באנשי הספרות והשירה שמצדדים בחופש הביטוי, אנחנו מגיעים ללובשים-מרצון של מדים (לעיתים רעיונית ובמקרים אחרים מדים-של-ממש) מסוגים שונים ובעלי הקשרים שונים. החיבה ללבוש קבוצתי בכלל ובעולם האופנה בפרט מעורר סקרנות רבה. אחת הנקודות המעניינות בהיסטוריה היא במאה ה-18 בהן השתמשו באופנה כמחאה וכהצהרה לשיוך פוליטי.

מהאזכורים ההיסטוריים שמשפיעים עד ימינו אנו, להצצה כיצד תראה האופנה שלנו בעתיד. השילוב של טכנולוגיית מדפסות התלת ממד היא פלא שכובש את עולם הדמיון אך גם את העולם הפיזי שלנו. כל אחד יכול לחשוב על בגד שהיה רוצה בצבע שבו הוא חושק וכמובן במידה המותאמת לו אישית. בעזרת הטכנולוגיות המתפתחות, היום הזה אינו רחוק. למעשה אנחנו נחזור לאחור לחייט או לתופרת שתפרו בגדים לפי מידה וטעם לבעלי היכולת עוד לפני שניסחו את המידות הסטנדרטיות – אך הפעם יש בחלום הזה גם את הביטוי ״שווה לכל נפש״. נראה מהם פורצי הדרך בתחום ומה בחרו לעצב בעזרת הכלי החדש שחדר לעולם האופנה.

לסיום הסדרה נכנס לתוך הצמצם ועדשת המצלמה. נזכה להיכנס לתוך עולמה הפרטי של אמנית צילום שהייתה לה זיקה ועניין רב לעולם האופנה. בדרך מקרה הגיעה לחלונות הגבוהים ביותר בסצנה זו והיא כרגע על מסלול שיתופי הפעולה עם מעצב אופנה בעל שם בינלאומי. הבחירה שלה מי יצטלם, היכן ובאיזה אופן היא ייחודית ומנסחת שפה חדשה בהצגת האופנה. למעשה אנחנו חושקים ורוכשים בעקבות מה שאנחנו רואים בהפקות האופנה ולא ממה שתלוי על הקו

דבר עורך הסיורים, העיתונאי סהר שלו:

המפגשים שתכננו העונה במסגרת “אובססוריז 2”, הם הזדמנות לבחון מקרוב ולהבין – יחד עם מעצבי אופנה ומעצבי אקססוריז  – איך בונים שפה ומשרטטים קו יד, איך יוצרים במקום ובזמן הזה, על השאלות והבעיות שצצות בעידן פוסט גלובלי והיפר קפטיליסטי, ומה משמעותה של יוקרה בעידן משתנה כמו שלנו.

תחילה ננסה להבין בעזרת מעצבים ותיקים מהו ייצור מקומי והאם הוא בכלל אפשרי, במיוחד לאור השינויים שחלו בישראל ובעולם בכלל. בהמשך לשיח בעונה הקודמת שעסק בצורפות עכשווית ובשאלות כמו כיצד מבטאים יוקרה, המפגשים בעונה הנוכחית יעמיקו את ההיכרות עם יוצרים ייחודים שמספקים תשובות שונות על מהי יוקרה ומי הקהל שלה, איך בונים כתב יד מקורי בעולם רווי באביזרים ואיך מצליחים לתקשר אותו הלאה.  בנוסף, ננסה לעמוד על מקומו של הסטייליסט, דמות חמקמקה שהפכה לשחקן דומיננטי בשנים האחרונות, מקצוע שתפס עמדה משמעותית לא רק בשדה התקשורת שבין המעצב לקהל שלו אלא גם כקובע טעם, יוצר-שותף למעצבי הבית. בעזרת הצצה לעולם של כמה מבכירי הסטייליסטים בישראל – כאלה שגם “חצו” את הקווים והפכו לצלמים, למשל – נספק עוד פרספקטיבה על עולם האופנה העכשווי, לבעיות ולפתרונות שנולדים בו.