כולנו מכירים את מוזיאון הגוגנהיים בבילבאו, את הפירמידה של הלובר, ואת שרשרת ההרחבות והשיפוצים שעוברים מוזיאונים ברחבי העולם  – שינוי תפישתי שקשור במעמדו המשתנה של המוזיאון כאייקון אדריכלי המושך קהל רב, שבא לפעמים לחזות במבנה ונשאר בסוף בגלל התוכן.  בחלקו הראשון של המפגש נסקור את התופעה שהפכה להיות אחת המגמות המרכזיות בעולם המוזיאונים, נדון בכמה מהדוגמאות הבולטות של פרויקטים אדריכליים הקשורים הן למוזיאונים ציבוריים והן לאלה הפרטיים, ובמערכת היחסים שבין התוכן המוצג במוזיאון והעטיפה הפתיינית והחדשה שלו. האם מדובר רק בניסיון להרחיב את קהל היעד המסורתי של מוזיאונים? האם אדריכלות ומוזיאונים תמיד הלכו יד ביד ומדובר בפאזה נוספת בהיסטוריה הארוכה של שני התחומים? מה בין מימון ציבורי ופרטי לבין הרצון לשפץ ולהרחיב? על כל אלה, ועוד שאלות שעולות מהמפגש שבין מוזיאונים ואדריכלות, נדון.

בחלקו השני של המפגש נבחן case study מקומי ובינלאומי ונשוחח עם דיוויד ניומן, מייסד שותף ויו״ר Magasin III מוזיאון וקרן לאמנות עכשווית משטוקהולם, שוודיה, שהקים חלל קבוע לתצוגת אמנות ביפו. במהלך השיחה עם ניומן נעלה שאלות הקשורות במיתוג מוזיאונים, הקשר שבין ארכיטקטורה למוזיאון ובמטרות והאתגרים העומדים בפני המוסד שבראשו הוא עומד. אלו זמנים של שינוי והתרחבות עבור-Magasin III שסגר את פעילותו הציבורית בשוודיה לרגל ״חישוב מסלול מחדש״ לפני שנתיים, ויפתח במאי 2020 בפורמט חדש – זוהי הזדמנות נדירה לשמוע על הלבטים, השאלות והתשובות שעומדים בפני מוסד כזה ברגע של צמיחה והתפתחות בהיסטוריה שלו.